יום חמישי, 23 בפברואר 2012

אוכל אופנתי


יש לי אהבה מאוד גדולה לאוכל. אני אוהבת לחשוב על שילובים מעניינים ואפשרויות שונות לבישולו. אני אוהבת לגעת בו תוך כדי הכנתו. אני אוהבת לראות את כל מגוון הצבעים והטקסטורות הופכות לתבשיל אחד גאוני. אני אוהבת להריח את התבלינים, הירקות והבשר, את חומרי הגלם ואת התוצר הסופי. בעיקר אני אוהבת לאכול. אוכל מסודר ומוקפד, מחולק על הצלחת לפי סוגים, צבעים ומרקמים. וגם אוכל מבולגן, ערימה אחת גדולה שנוצרה מערבוב חסר אחריות של מנות שונות.
את רותה, האישה, האגדה והקייטרינג פגשתי בגלגולי המקצועי הקודם כמעצבת אירועים. היא בישלה, ואני עיצבתי. מיותר לספר שבתקופה ההיא העליתי למשקלי כמה ק"ג איכותיים.
שתי שניות וחצי  - זהו פרק הזמן שלקח לי להגיד "כן" לבקשתה. התמזל מזלי ורותה ערכה סשן צילומים לקייטרינג הבוטיק שלה, ואני קיבלתי הצעת עבודה שאי אפשר לסרב לה: סטיילינג לאוכל. למרות שזאת היא לי הפעם הראשונה לעסוק בנושא, לא היססתי לרגע, וידעתי בוודאות כי שילוב של רותה, אוכל, צלם מוכשר וארט דירקטורית מהשורה הראשונה הם כבר קלף בטוח לניצחון.
מוקדם בבוקר הגענו לסטודיו של הצלם. רותה והפתעותיה: מיליוני ארגזים המכילים חומרי גלם לארוחת גורמה למאתיים איש בערך, כלים שיכולים לשמש לשולחן ליל סדר המוני, אנרגיות בקילוגרמים וכשרון. הרבה כשרון.
קונספט הצילומים היה שונה, והרעיון המרכזי היה להביא לידי ביטוי תהליך עבודה ולא מוצר מוגמר. במשך שעות התעסקנו בשאלות חשובות כמו: כמה חמוציות להוציא מהערימה? האם הזווית של כף העץ נכונה או שמא לסובב אותה בעוד שתי מעלות שמאלה?  ואני? שיחקתי עם צבעים, טקסטורות, טעמים וריחות. בדיוק כמו שאני אוהבת.






כל החשיבה והביצוע הזכירו לי עיצוב של קולקציית בגדים חדשים, רק שהפעם לא התהדרתי בשמלת מלמלות חדשה, אלה בארוחת צהרים שווה של אנטריקוט, פסטה וסלט ירוק. (הרי חינכו אותנו שאסור לזרוק אוכל).





קייטרינג בוטיק רותה: 054-5706050



יום שישי, 17 בפברואר 2012

נשים


אני מעריצה נשים שמחליטות לעשות שינוי ומצליחות להביא לידי ביטוי את ה"אני מאמין" שלהן. נשים שמניחות לרגע בצד את החששות ומגשימות את חלומותיהן. נשים שלא מוותרות על הפנטזיה המקצועית שלהן ונותנות לה לרקום עור וגידים
כחלק ממטלותיי הרבות אני פוגשת בעלות בוטיקים נפלאות, בעלות חוש אופנתי משובח, כישורי ניהול מצויינים ונשות מכירה מדהימות. בחודש האחרון זכיתי לפגוש שתי נשים בתחילת דרכן האופנתית,  שחנות הבייבי שלהן ממש בחיתולייה, והתרגשתי יחד איתן.
 "שירלי וולנטיין", חנות חדשה ויפה במרכז קטן בגני תקווה נפתחה השבוע, ונראה כי זהו מקומה הטבעי. רחבת דק מזמינה בכניסה לחנות, רהיטי טורקיז מאירי פנים ובעלת חנות אחת מלאת טמפרמט. שירלי עזבה משרות בכירות בכדי להגשים את חלום חייה, והקימה פנינת חמד אמיתית. בנוסף לבגדים היפים המקשטים את חנותה, ניתן למצוא  אוסף מקסים וצבעוני של תכשיטים, נעליים, חגורות, חפצים יפים לבית, קפה טעים וחיוך מזמין. כמו שירלי ולנטיין המקורית שנסעה לאי יווני כדי ללגום כוס יין על חוף שטוף שמש ובילתה יפה, כך גם שירלי מגני תקווה, בדרכה למסע קסום, מהנה ובלתי שגרתי. אני כבר ארזתי מזוודה.






"שירלי ולנטיין" – הנגב 13 גני תקווה


בתל אביב, ברחוב שקט בסמוך לשנקין, נמצאת "החנות של מיכלה". את מיכלה ואת החנות היפה שלה פגשתי ביום חורפי וקר במיוחד. אך מרגע שנכנסתי לחנות השתלט עלי חום בלתי מוסבר. חנות מוארת, יפה ואלגנטית, בדיוק כמו מיכלה בעלת החנות. רציתי להביא את משפחתי ולעבור להתגורר שם. גם כאן אפשר למצוא שלל לא מבוטל של בגדי מעצבים, תיקים מניו יורק שלא תמצאו בשום מקום אחר (יבוא בלעדי של מיכלה), תכשיטים אחרים ומשקפי שמש מלונדון, שנראה כאילו נבחרו בפינצטה. בובת חלון הראווה מחליפה אאוטפיטים בתדירות של פעם ביום לפחות, לפי מצב רוחה של מיכלה, ובכל חלון נוצרת קומפוזיציה מרהיבה ומלאת סטייל.  והרי הודעה: בשל עבודות העפר המתרחשות ברחוב שינקין, כדאי לכן לעקוף את הבלאגן דרך רחוב בעלי המלאכה. כדאי לכן, אני בדרכי לשם.


"החנות של מיכלה" – בעלי המלאכה 12א' תל אביב

גילוי נאות: השמלה הורודה בחלון ראווה של מיכלה היא שלי (-: